<h1>ספר החינוך מצוה מ"ו</h1>
<h2>דף נו.</h2>
שכל קונה אמה העבריה ויעדה שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה [שמות כ"א]. ופירוש שאר, מזון, וכסות כמשמעו, ועונה דרך ארץ. ובכלל לאו זה כל בנות ישראל גם כן שלא לגרוע להן דבר מאלה, וקל וחומר הדברים, אם לזו לא יגרע כל שכן לאחרות בני חורין. וזה שכתוב [שם] כמשפט הבנות יעשה לה, אמרו במכילתא שהוא בא ללמד ונמצא למד, שהבנות למדות ממנה. מדיני המצוה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה [כתובות נ"ו ע"ב] המתנה עם אשתו על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה מה דינו, ומה שאמרו [שם ס"א ע"א] שהאשה עולה עם הבעל ואינה יורדת ולפיכך מחשבין מזונותיה וכסותה לפי מעלתו, וענין חילוק העונות שהוא לפי כובד אומנות האיש, עד שאמרו זכרונם לברכה [שם ס"א ע"ב] שעונת הספן פעמים בשנה, והגמל פעם בחודש, ותלמיד חכם פעם אחד בשבוע וראוי לו שתהיה ליל שבת, ויתר פרטיה מבוארים בסדר נשים בפיזור. ונוהגת מצוה זו לענין בת חורין בכל מקום ובכל זמן בזכרים. ועובר עליה וגרע לאשתו מאחת משלש אלה מרצונו על צד שיכוין להכאיבה עבר על לאו, והוא כעובר על אזהרת מלך אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.
